<h1>האורה לרש"י סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף צד:</h2>
למה מונין לחמה לתקופות, שהקור והחום והקיץ והחורף ובישול הפירות וחורפתם ואפילתם הכל תלוי בחמה, שכך שנינו [פסחים צ"ד ע"ב] בארבעה שבילין החמה מתהלכת, ניסן אייר סיון מהלכת בהרים, כדי לפשר את השלגים, תמוז אב אלול, מהלכת בישוב, כדי לבשל את הפירות, תשרי מרחשוון כסליו מהלכת [בימים כדי לייבש הנהרות, טבת שבט אדר מהלכת] במדבר, שלא לייבש את הזרעים, (ואפילו) [ואלו] ארבעה שבילין הם ארבע תקופות של שנת החמה וכל השנה נמשכת אחריהן, ועל כן אם היינו הולכין אחרי שנות הלבנה לעשות כל עת תשרי וניסן משנים עשר חודש לא יתכנו המועדות שלא יהיה פסח בחודש האביב, דכתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלהיך [דברים ט"ז א'], ולא סוכות בזמן האסיף, דכתיב וחג האסיף תקופת השנה [שמות ל"ד כ"ב], ועל זה תקנו רבותינו לעבר את השנה, כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה, מפני תקנת המועדות ועבור השנה שלשים יום.
